רגע אחד בו הייתי המטופלת של עצמי

לאחרונה יצאנו לרילוקיישן, והפרידות זימנו לי הזדמנות להיות לרגע המטופלת של עצמי.
בשבועות שלפני הנסיעה, האינסטינקט הראשוני שלי היה לא להיפרד.
סוג של להיעלם בנונשלנטיות, כי זה לא באמת פרידה, עוד נחזור, עוד נבוא לבקר וכו’.
בסופו של דבר כן קיבלתי החלטה מודעת להיפרד, כי הכחשות והדחקות זה סבבה אבל בכל זאת הפרק החדש הזה מייצר חתיכת פרידה..
ובכל זאת חשוב לשמור על חיבורים ולייצר סגירות כדי שאפשר יהיה להמשיך הלאה וגם לחזור ולהתחבר.
ואז זכיתי ברגע, שגרם לי לשמוח על זה שלא ויתרתי לעצמי.
אחת החברות ממנה נפרדתי אמרה בדרך אגב – תכתבי יומן מסע!
האמת, שבסתר ליבי הייתה איזו משאלה שמישהו יגיד את זה.. וידעתי שאותה חברה היא מועמדת טובה לזה..
שאפילו מבלי לדעת, האירה בפנס על איזה כישרון שלא בוטא הרבה זמן, זכרה אותו, הביעה רצון ליהנות ממשהו שיש לי לתת לעולם, נתנה במה לאיזה משהו שאני אוהבת..
וחשבתי לעצמי איזה כיף לחוות בעצמי משהו שאני הרבה פעמים עושה עם אחרות בתור פסיכולוגית, במיוחד בתחום התעסוקתי, אנחנו עוברות ביחד על כל מיני רגעים מהחיים, וחופרות בהם.
לא תמיד אלה הבומבסטיים, לרוב דווקא אלה היומיומיים, והרבה פעמים זה מפתיע איזה רגעים עולים ולמה: המקרה שההיא הצליחה במשהו וזה בא לה בקלות או לא ואיך, המקרה שההוא נהנה או לא וממה, השיעורים שאפשר ללמוד מזה על מה חשוב לנו בחיים..
ופתאום מתגלים סימני דרך על מיהו אותו אדם, כישרונות חבויים או כמיהות שמבקשות עכשיו לקבל מענה, ופתאום נולדת זווית מחודשת ומפתיעה על הדילמה התעסוקתית, ולאט לאט הדרך מתבהרת.
אם זה מסקרן או מדגדג לך שזה יוכל לעזור לך, כאן אפשר ליצור איתי קשר.

*הפגישות מתקיימות אונליין